אינטרנט וסים
נדיר מאד למצוא wifi פתוח ברחובות יפן. רוב היפנים גולשים במהירויות גבוהות דרך חברת הסלולרי שלהם, והצורך באינטרנט אלחוטי קטן מאד. עבור התייר המזדמן זה עלול להיות בעייתי. אך כמעט בכל מקומות הלינה יהיה אינטרנט אלחוטי מהיר בחינם.
- ניתן לרכוש בשדות התעופה, במכונות האוטומטית, כרטיס SIM מקומי לדאטה. הכרטיס מוגבל בימים- יש ל 15 יום, 21 יום וכו'. המחיר הממוצע עומד על כ- 300 יין ליום.
חשוב: המכונות לא מקבלות שטרות של 10,000 יין וכרטיסי אשראי. לכן מומלץ להערך לכך במינימום שטר אחד של 5,000 יין.
התקנת הסים פשוטה ומלווה בהוראות באנגלית. ניתן לבחור סים רגיל, מיני או נאנו.
- ברשת חנויות BIC CAMERA או ברשת YODABASHI CAMERA בעיר, ניתן לרכוש כרטיס סים של DATA בלבד (ללא שיחות). מידע נוסף על אופציות סים כולל מחירים ומהירויות תמצאו כאן.
- אפשר לעשות חבילת תקשורת מהארץ. תוכלו לבדוק עם הספק שלכם.
לפניכם האפשרויות להתחבר לרשת:
- יש גישה חופשית לרשת של סטארבקס, אבל צריך להרשם מראש. מומלץ מאד לעשות את זה לפני הטיול.
- 7Spot - היא הרשת של חנויות הנוחות 7/11, גם כאן צריך להרשם מראש באתר. זה לא באנגלית, אבל אפשר להעזר ב- google translate ולהבין את הטופס הסטנדרטי.
- Wi2 - שירות wifi בפריסה טובה. הוא עולה 380 יין לחודש, וצריך לבטל אותו כדי שיפסיק להתחדש. בנוסף מקבלים גישה גם לרשת MobilePoint שפועלת בסניפי מקדונלדס.
- רשת wifi לתיירים במזרח יפן. צריך להגיע לעמדת תיירים ולקבל קוד. הכיסוי סביר ונפוץ בעיקר באיזורים תיירותיים.
- B Mobile - רשת טלפונים עם דיל טוב - כרטיס סים בנפח לא מוגבל ל- 14 ימים, במהירות 300k, או בהגבלת GB1 ל- 30 ימים. אפשר להזמין מראש אל המלון או שדה התעופה.
Pocket WIFI
הפתרון האולטימטיבי והמומלץ ביותר: ראוטר קטן ונייד שאפשר לחבר אליו מספר רב של מכשירים. יקר יותר (עלותו כ- 800-900 יין ליום) ומתאים לקבוצות קטנות של 2-3 אנשים ומעלה. מזמינים מראש מהארץ, והוא יחכה לכם במעטפה במלון. ביום האחרון של הטיול מכניסים אותו למעטפה אחרת שמקבלים, ומכניסים לתיבת הדואר. ניתן לקבל ולהחזיר את הראוטר גם בשדות התעופה. (לא חייב באותו שדה). המחירים משתנים בין חברה לחברה.
ישנן מספר חברות שמציעות את השירות. לדוגמא : econnect, pupuru, global advanced comm
מידע נוסף תוכלו למצוא כאן
מומלץ לקחת מכשיר מרובע קטן שהסוללה שלו מספיקה ל- 10-12 שעות, ולא 4-5 שעות כמו במכשירים המעוגלים.
יתרון משמעותי וחשוב: אפשר להעביר את הטלפון למצב טיסה, ולפתוח את ה- wifi ידנית. ברגע שהטלפון לא מחפש G3, הבטריה שלו מחזיקה מעמד יום שלם, אם אין לכם גישה קבועה לשקעי הטענה, הפתרון הזה טוב משמעותית מכל סים מקומי.
לא כל מכשירי הטלפון מתאימים לקלוט את התדרים של חברות הסלולר ביפן. תוכלו לוודא אם המכשיר שלכם יעבוד במסך הregulatory- דרך תפריט about. שם צריך להופיע הלוגו של המפעיל היפני.
על ה- wifi זה לא משפיע. כל מכשיר יכול לקלוט אותו, ולכן הראוטר הנייד הוא מקדם בטיחות מעולה.